פוסט אורח : עינב ג'קסון כהן

צילום: דויד פרל

חודשיים אחורנית, דף הבנדקמפ של  אדם כהן. בתוך התרחשות תזזיתית של בוקר אני לוחצת Play.

השיר הראשון מסתיים, כף היד שלי עוד קפואה על העכבר ואני מרגישה ויודעת חזק שני דברים במקביל: 1. אני רוצה לשמור את הפלא הזה בסוד לעצמי. 2. אני חייבת, מוכרחה, שכל העולם יידע עליו.

אני מחפשת ברשת עוד פיסות. אולי ראיון, אולי תמונה. אבל אין עקבות. גם לא פירורים. אני הולכת ומתאהבת, וזו אהבה בלי פנים. יש בינינו הסכם: הוא מוסר לי עשרה שירים מושלמים בשבריריותם, שההכרח והבהילות נמצאים בהם בכל צליל ובכל מילה; אני נדרשת למאמץ החדש-ישן לחלץ את העולם שמאחור. בהתחלה דמיינתי בית מלא בחדרים – יותר חדרים מאנשים. הבית שקט, שֶקט עייף ומתוח. עכשיו אני רואה אותו בדירה קטנה נורא, אולי מרתף, מקליט שירים, מצלם את הבית ממרחק. אני עוברת איתו בין החדרים. אני יכולה להיות קהל, כזה שנותן לשירים לפצוע אותו ולחבוש, ולא מבקש יותר.

חזרה לשני הסעיפים הראשונים – איכשהו מצאתי את האמצע. בחודשיים האחרונים הסתובבתי איתו באוזניות בבלעדיות גמורה, הופכת בשירים, מספרת עליו רק לחבריי הקרובים. לא בפייסבוק, לא בלחיצה אוטומטית על כפתור השיתוף, אלא בשיחה, במייל שמבקש "להאזין כמו פעם, בלי פעולות ברקע". כל מי שהקשיב – התאהב, חתם על ההסכם.

מאז שהמוזיקה היא אחד הדברים שמגדירים אותי, מאז שאני קוראת לעצמי מוזיקאית, יותר ויותר קשה לי להאזין לשיר כמו פעם. המעורבות הגדולה בעולם של מאחורי הקלעים מרתקת, אך באותה הנשימה מתסכלת, כמו גילויו של ה"טריק" במעשה קסמים.

ופתאום אני מבינה שכבר שנים אני מתגעגעת. לרגע שבו גיליתי את פי ג'יי הארווי בתמונה מסקרנת בעיתון, את יהודית רביץ בתקליט ששכב מאובק אצל ההורים, את קרן קרפנטר בסרט ההוא ששודר כמעט בכל לילה בערוץ הסרטים הישן של הכבלים. אני מתגעגעת לחוסר הידיעה, לשמחה שבאפשרוּת, לאלמוניות, לרגע הפשוט הזה שבו השיר לבדו הוא רק קסם. ציור. צילום. סצינה.

כמו פעם, בלי פעולות ברקע: 'שלג'.

נשקי אותי - ביצוע חי 
מילים: סיון שביט / לחן: אמיר צורף וסיון שביט

ביצוע חי מתוך ג'אם ב-88FM עם ירון חי-מנשה. הוקלט ע"י ראובן מן – פברואר 2012

הסיפור שלי עם השיר הזה מתחיל בערב COVER ME השני של דויד. בדרך כלל, כשאני בוחרת בקאבר, יש מחשבה להמציא את השיר מחדש: להחליף את הגופים, לשחק במרווחים, לשבור כלים.

דווקא הפעם רציתי לא לעשות כלום. פשוט לקחת שיר יפה ולשיר אותו.

1.

יהודית רביץ
על החוף
(מתוך "יהודית רביץ" /// 1979)

מתוך האלבום הראשון שלה, לחן מושלם למילים היפהפיות של חיים גורי. התקליט הזה הסתתר אצל הוריי בין פטר והזאב, סינטרה ופול אנקה. בתיכון היה לי פטיפון משגע וזה אחד התקליטים שהסתובבו עליו בלי הפסקה. למרות שהוא קצת מפוזר יש בו בעיניי כמויות עצומות של קסם. בהמשך רכשתי גם את הדיסק, אבל לא הצלחתי להיפרד מקולות התקליט המפצפץ. הודות לנפלאות הרשת מצאתי גרסה דיגיטלית שמלאה בהם. (אי אפשר למצוא את השיר הזה ביוטיוב! לא להאמין.)

2.

Nancy Sinatra and Lee Hazlewood

Summer Wine

 (taken from “Nancy & Lee” /// 1968)

זה שיר עם ריח. כשרק עברתי לחדר השינה החדש שללי, היו בו קירות חשופים, חלונות, מזרן ומחשב מונח על הרצפה. באוויר עמד ריח של צבע טרי. ושל חיים חדשים. בכל פעם שהשיר הזה נפתח אני שוב ברגע ההוא. והתירוץ המוסיקלי: אחד מתזמורי המיתרים האהובים עליי.

3.

PJ Harvey

Angelene

 (taken from “Is This Desire?” /// 1998)

היה לי תחביב קצת משונה בגיל צעיר - לקרוא בעיתונים את כל ביקורות המוזיקה והקולנוע. בסופשבוע אחד נתקלתי בביקורת של שרון מולדאבי על "Is This Desire?" פי ג'יי הארווי. באותו הבוקר קניתי אותו. כשהשיר הזה נכנס, אחרי כמה שניות של שקט ובקרשנדו איטי, ידעתי שלא ניפרד. עד היום היא האהבה הכי גדולה שלי.

4.

Kate Bush

Running Up That Hill

 (taken from "Hounds of Love" /// 1985)

ככל הנראה השיר הכי יפה שנכתב.

עיצוב: אימרי קלמן

עינב ג'קסון כהן

במופע פסנתר אינטימי

אורחת מיוחדת: עידית מינצר

מוסיקה שאחרי: גיא חג'ג' - עונג שבת

29.05.12

יום שלישי

פתיחת דלתות – 20:00

ההופעה תתחיל ב21:00 בדיוק

שפגאט / נחלת בנימין 43 / תל אביב

כניסה: 30 ש"ח

לרכישת כרטיס דרך מיסטר טיקט

בחסות בירה "הייניקן"

כנסו לאירוע בפייסבוק

מספר המקומות מוגבל * לפרטים והזמנת מקומות

 052-7707766 / shpagatb@gmail.com

http://www.einavjackson.com/

http://www.facebook.com/EinavjacksoncohenPage