סה"כ צפיות בדף

יום רביעי, 26 באוקטובר 2011

הורוד האפור הזה

מרגיש כלוא במחשבות שלא מצליחות להתרגם למילים שלמות. יצאתי לחיפושים אחר מקום עם ארבעה כיווני רגש. נזכר שלפני עשור החלטנו להתעלם מכל מה שאפור ולהתרכז רק בשחור, לבן וורוד פוקסיה. כי הדבר הכי נורא שיכול לקרות לנו זה שניתן לאפור להכנס במפתן דלתינו ועוד חלילה נתרגל אליו ולסיפוריו המשעממים ונטולי הריגושים.

נזכר בימים אחרים שבהם לכל שיר שהתנגן ברקע היתה משמעות. ימים בהם פרחים דיברו אלינו והחלומות היו חברינו הטובים ביותר. ימים של דמויות מסיטקום ועכברים מצויירים מול כל העולם. ימים של אהבות שהן טרגדיות מהניצוץ הראשון. מניפסטים אודותינו פזורים במגירות. שיחות על החיים והמוות. שירים שיכולנו לנכס לעצמינו. איך נאחזנו בכל שיר ושיר. הרי חיפשנו מקום מסתור במוסיקה, רחוק מאפרוריות השמיים והעצים והמושבים שלצידנו. בהינו מחוץ לחלונות כי ידענו שאת הורוד נזהה ממרחקים וניתן לו לסחוף אותנו ושמהאפור ההוא נזהר כמו מאש.

אבל איכשהו נרדמנו בשמירה. נתנו לאפור להאפיר את השנים והתחלנו להתרגל בכפייה. ילד לא רצוי בחיים נטולי שירים שאנחנו יכולים לנכס לעצמינו. הגיע הזמן שנתחיל לצבוע את האפור, כמה בנאלי ככה דחוף. ואני יודע שאת מפחדת מהמברשת המגואלת בצבע, בטוחה שכל שכבה שהיא תצבע תמחק את זו שמתחתיה אבל תמיד ישארו לך הסדקים הקטנים. האפור כאן ואם אנחנו לא יכולים לנצח אותו אז לעולם לא נצטרף אליו.
שכבה ראשונה של צבע בדרכה להתייבש ואנחנו בהפסקת סיגריה.

מוקדש לביאנקה.


1.
Hope Sandoval & The Warm Inventions
Butterfly Mornings
 (taken from "Bavarian Fruit Bread" /// 2001)



זה שיר הבוקר האולטימטיבי מבחינתי. שיר של התחלה בלי סוף. עד היום אני עוד מדמיין או שמא זוכר ימים של בוקר מזדחל מחלונות ללא וילונות ומאיר את כל מה שבנאלי ולא חשוב אבל בו זמנית כל כך יפה וסמלי. הקול של הופ סנדובל (מהרכב הניינטיז Mazzy Star שבימים אלו עושה קאמבק יפייפה) הוא מהקולות המלטפים ביותר שיש אבל תמיד עם עומק שמערער גם את השקט של הבוקר הכי יפה.


2.
Feist
Let It Die
 (taken from “Let It Die” /// 2004)



הרגע שבו שמעתי לראשונה את השיר הזה חיי השתנו. התפיסה שלי לאהבה השתחררה מכבלי הרומנטיקה ההוליוודית וקיבלה תוקף מציאותי יותר. סטירה משנת חיים שכזאת עדיף לקבל בקולה של פיסט המדהימה (שאלבומה החדש "Metals" הוא יצירה צנועה ומדהימה שלוקח זמן להתאהב בה בניגוד לאלבומה הפופי הקודם). הרגעים בהם פיסט שרה ש"החלק העצוב ביותר בלב שבור זה לא הסוף כמו שזו ההתחלה" ו"הטרגדיה מתחילה מהניצוץ הראשון, לאבד את ראשך למען ליבך" הם רגעים שאין מהם דרך חזרה. הכל נהיה כל כך פשוט וקל ובו זמנית כל כך טרגי וכואב וכל זה מנוסח בצורה הכי מדוייקת שיש. אז ככה אני אוהב לראות את האהבות שלי: רגעים מדהימים בחיים שכבר מההתחלה הסוף שלהם ידוע מראש והנחמה היחידה שלי היא שלעולם לא אדע באמת כמה זמן הרגעים האלו ימשכו.


3.
Keren Ann
By The Cathedral
 (taken from “Not Going Anywhere” /// 2003)



על אהבתי לקרן אן כבר דיברתי רבות אבל זה השיר הראשון שלה שגם הצליח לשבור את ליבי. עד היום איכשהו השיר הזה מערער אותי. אולי זה הסיפור הקטן שכולו רגע קולנועי ישן בשחור לבן, אולי זה המפגש שמעולם לא קרה ואולי זו הקתדרלה הזאת שלקוחה מעולמות אחרים שזרים להרבה אנשים בארץ אבל לי הן מזכירות את הכנסיות הישנות שאמא שלי הייתה לוקחת אותנו אליהן והסיפורים שהייתי הוגה בראשי על אנשים ואהבות עזובות בעודי יושב בחצרות שלהן.


4.
Mia Doi Todd
Merry Me
 (taken from "The Golden State" /// 2002)



רוב השירים בפוסט הזה הם שירים שהתנגנו לי ולחבריי הקרובים כשהיינו בני 17. ימים שהכל בהם נראה סופני מצד אחד ומלא הבטחות מצד שני. ימים שבהם רכישת אלבום לוותה בהאזנה של שעות בחנות הדיסקים היחידה בצפון הרחוק, התאהבות חד משמעית ורכישה במיטב כספינו. הזוגיות המעט ממוסדת הזאת עם השירים והזמרות היה שווה את כל הכסף והזמן שבעולם. אחד האלבומים שנחרטו בי מאותם הימים היה האלבום היפה הזה שרק לאחר כמה שנים הבנתי שהוא נוצר משילוב בין שירים חדשים ושירים מופקים מחדש מאלבומה הראשון של מיה דוי טוד. אז השמחה הייתה כפולה כי יכולתי להתרגש מאותם השירים באופנים שונים. מה שהדהים אותי בשיר הזה זה הפזמון שמבלבל וגורם לך לחשוב שהנה זה שיר יאה לחופה אבל נבירה במילים והתבגרות של כמה שנים הבהירה שהשיר דווקא בא לערער את כל מושג החתונה.


5.
Lady & Bird
See Me Fall
(taken from "Lady & Bird" /// 2003)



חזרה לקרן אן ולפרוייקט שלה עם בן זוגה אז Bardi Johannson. ללא ספק זהו אחד האלבומים הכי עצובים ומדהימים ביופיים שאי פעם נוצרו. משהו במלודיות, בסיפור הקונספט ובקולות נותן לאלבום הזה תוקף על זמני. כמה ימים ולילות העברנו בהאזנה דרוכה לכל שיר ושיר מתוכו וכמה קיווינו שהסוף של האלבום יהיה סוף אחר, טוב יותר.


6.
Donna Regina
Blue (Happy Without You)
 (taken from "Northern Classic" /// 2002)



לפני עידן הבלוגים למצוא אלבום כזה היה רגע של קטרזיס עצום. אלבום שלא דומה לשום דבר אחר ומרגיש כאילו אתה היחידי שמודע לקיומו. אלבום שכולו שירים קטנים ששטים על אלקטרוניקה עדינה, לופים של צלילים וקולה של Regina Janssen שהיא חצי מההרכב שכולל גם את בעלה.


7.
Múm
Green Grass Of Tunnel
 (taken from "Finally We Are No One" /// 2002)



רק שירים בודדים מצליחים לגרום לאוזניים לנדוד למקומות חלומיים משונים שספק קיימים במציאות וספק לא. השיר הזה והאלבום כולו הצליחו לא פעם פשוט להוציא אותי מגופי למסעות בעולמות זרים ולא משנה מה היה הנוף הממשי שהיה מולי אני פשוט ריחפתי מול גבעות שמאחוריהם יש בריכה ובזמן ששחיתי פשוט יכולתי לעצום את עיניי ולחזור למציאות...


8.
CocoRosie
Madonna
(taken from "La Maison de Mon Reve" /// 2004)



כמה טוב שיש את קוקורוסי ולו כדי שמפעם לפעם נרגיש פחות מוזרים. כל הצלילים הכי מוזרים שאפשר להפיק מצעצועים מוזרים לא פחות והקולות של שתי האחיות לבית קאסדי מתחברים ליצירה שכולה חיבור בין התמימות של הילדות לאפלה והקשיחות של ההתבגרות.


9.
Joanna Newsom
Sprout And The Bean
 (taken from "The Milk-Eyed Mender" /// 2004)



בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה בMtv Alternative הבנתי שנמצאה ביורק החדשה אבל זה לא היה נכון. פשוט נמצא קול חדש ומרגש שמחלק את העולם לשניים; אלה שאוהבים אותה ואלה שלא יכולים לסבול את קולה. קצת כמו במקרה של ביורק אבל שונה מוסיקלית. לצערי לא המשכתי לעקוב אחריה ואחרי השירים באורך 11 דקות או האלבומים המשולשים כי תמיד הרגשתי שאני לא ראוי לה ולכל היופי שהיא מביאה איתה ותמיד דבקתי לשיריה הקצרים ביותר, אלה שב3 דקות הצליחו לרגש ולספר סיפור קצר ממאות קודמות. כמובן שנוכחותי בהופעה שלה בתל אביב הזכירה לי כמה שאני רוצה להיות ראוי לה ולנבל שלה ומאז אני מנסה שוב ושוב עד שאצליח, אבל מה שבטוח זה שהאלבום הזה יבוא איתי לאי בודד.


10.
Taken By Trees
To Lose Someone
 (taken from "East Of Eden" /// 2009)



Taken by Trees זה בעצם פרוייקט הסולו של ויקטוריה ברגסמן מה"Concretes", הרכב שאהבתי מאוד בזמנו. את האלבום הזה היא הקליטה לאחר שהייה בפקיסטן ורוב הנגנים בו הם נגנים חובבים שהיא אספה סביבה. זה יכל להפוך את כל העסק לאלבום מוסיקת עולם אבל איכשהו הקול שלה והמילים שכתבה הצליחו להשאיר את כל העניין על אדמת האינדי ויותר מזה - הם פשוט הצליחו לרגש. השיר הספציפי הזה שכולו פרידה לא שלמה ממישהו שנעלם או מת הוא שיר קורע לב שלא פורט על מיתרי הרגשנות אלא על מיתרי הרגש וזה יפה עד כאב.



יום שבת, 8 באוקטובר 2011

Pearl's Record Collection #01


כשפתחתי את הבלוג הזה לפני שנה (ו-3 ימים!) לא חשבתי עד כמה שהוא יהפוך לחלק מחיי.
ממש כמו שהמוסיקה בחיי השתלטה עליי מאז שאני זוכר את עצמי, ככה הבלוג השתלט עליי.
זה בעצם היומן האישי שלי או יותר נכון יומן המסע המוסיקלי שלי...

אז כחלק מההחלטות לשנה החדשה החלטתי לעלות בכל פעם אלבום אחר שיש לי באוסף הפיסי בבית ושליוו אותי מעיר לעיר, מדירה לדירה ומאהבה לאהבה.
סוג של תיעוד של כל הרגשות המוסיקליים שנצרבו על גבי פלסטיקים, נרכשו במיטב כספי גם שלא היה לי אותו, ליוו את החיים שלי בטוב, ברע ובמה שהיה באמצע ובסופו של דבר נצרבו ברגש שלי. מי אמר שפלסטיק זה דבר רע?

אז בלי סלקציה מיוחדת או הגדרות ז'אנריות חסרות תועלת אני אביא לכם אלבומים שלמים בתקווה שיזיזו גם לכם את הלב לכאן או לשם.

Kings of Convenience - Versus
2001


נתחיל באלבום הרמיקסים של Kings of Convenience שהם Erlend Øye ו-Eirik Glambek Bøe הנוורוגיים שעם אלבומם הראשון והמקסים "Quiet Is The New Loud" התחילו גל מוסיקלי קטן שנקרא באותו השם וכלל בתוכו אומנים שחוזרים למקומות אקוסטיים ווקאליים בסגנון סיימון וגרפונקל וניק דרייק.
האלבום הזה הוא אלבום הרמיקסים שיצא מיד אחרי אלבום הבכורה וכלל רמיקסים וגירסאות חדשות לשירים מהאלבום שנעשו על ידי כמה מוסיקאים בדרכם החדשה והלא מוכרת יחסית כמו Royksopp, Ladytron ו-Four Tet.
כבר מהצליל הראשון של האלבום הבנתי שאין דרך חזרה ומעכשיו אהיה לנצח מאוהב בצלילים אלקטרוניים חלומיים בשילוב קולות גבריים ונשיים כאחד והשפעות פולקיות. לימים יקראו לזה פולקטרוניקה.



 very special thanks to Ben Verona-Polski 4 the logo design

יום שני, 3 באוקטובר 2011

שירים זרים

בשעת לילה מאוחרת, בין החולמים לחיים זה תמיד מרגיש שהחיים עוצרים מלכת.
שירים בשפה זרה משתלטים על הרגשות הכי כמוסים, הכי דרמטיים, הכי מאוהבים בי.
שפה שאולי לעולם לא אבין מצליחה לגרד את הדפנות המאובנות של ליבי יותר טוב משפת אימי או מהשפה הנרכשת שחיה בתוכי.
אני כבר לא נלחם אלא נותן לשירים האלו לשחות לתוכי ולהשאיר בי שלוליות קטנות של אושר.
פתאום אני בנאלי, פתאום אני מנפנף לציניות לשלום, פתאום אני כולי והריק מתמלא.
גם אם זה זמני אני שלם עם הכל.

את השפה הערבית בשירים לא אהבתי שנים, אולי בגלל שכשאתה ילד אתה בטוח שלכל מלחמה יש טובים ורעים ואולי כי זה הזכיר לי יותר מידי את הבית האמיתי של אבי שברחנו ממנו מבלי ששאלו אותי. בית מזרחי לכל הדעות. ואז יום אחד, לא בטוח אם זה היה יום בהיר או ערפילי, שיר קטן בערבית התגנב והשקה את הכיסופים בתוכי שגדלו לכדי געגועים אינסופיים, כמעט נצחיים, לכל מה שהיה, לא היה ועוד יהיה. ביום הזה למדתי כמה שהשפה הזאת היא מוסיקלית: מתפתלת ומפתה, חוגגת את העצב ושוברת את הדמעות. מוציאה ממך את כל שכמוס וכל שגלוי. אין יותר קירות הגנה יש רק אותך עירום והלב מקפץ לו בריקודי בטן חרישיים. וזו לא סטיגמה אלא הרגש האמיתי. בלי להבין מילה אתה פשוט מוצא את הרגש שבין מילה למילה ובין מנגינה לאחותה.

כל זה קרה לפני שפגשתי את אהובי הקטן שהיום כבר מתרגם לי סימולטנית ואיכשהו תמיד יש לנו ההרגשה שכל שיר כזה נכתב עלינו. על מה שהיינו, לא היינו ועוד נהיה.


הפוסט הזה לא רוצה להיות פוליטי אלא רק מוסיקלי והוא מוקדש לאנשים בלבנון שמוכיחים שמוסיקה מנצחת הכל, לאנשים במצרים שמאמינים במהפכות גדולות, למדינה החדשה שתקום ותעלה מהחולות שלצידנו ולכל מי שערבית היא שפת חייו גם אם לא שפת אימו.


1.
Zehava Ben
7ub Musta 7il (Ahava Asura)
زهافا بن – الحب المستحيل
 (taken from "Ahava Asura Soundtrack" /// 1998)



מוסיקה מזרחית ואני מעולם לא היינו חברים טובים, אפילו לא ידידים. עם השנים פיתחתי חיבה לשירים מסויימים אבל כמכלול זה תמיד הרגיש לי עממיות אינסטנט ולי קשה להתחבר לאינסטנט. כששמעתי לראשונה את השיר הזה מהפסקול של הסרט השנוי במחלוקת "אהבה אסורה" בביצוע מרהיב של זהבה בן ובהפקה גאונית של חיים לרוז פשוט התאהבתי. מיותר לציין כמה השיר הזה מרגש ביחוד לאור השילוב בין הצליל האלקטרוני לקול האמיתי והכואב של  זהבה בן בתקופה ששילוב כזה היה רק בחיתוליו. כשגיליתי בסוף פסקול הסרט את הגירסה הערבית שללא ספק היתה יותר אלקטרונית ויותר מושפעת ממוסיקה ערבית אז ההתרגשות היתה גדולה עוד יותר והפכה לאהבה אמיתית. חפשו את "גירסאות לרוז" של זהבה בן. אלבום שהגיע ב2002 והיה אחד הדברים הטובים ביותר ברפרטואר של זהבה בן. חבל שאין עוד הרבה כאלו.


2.
HiBA
Fog El Nakhal
هبى- فوق النخل
 (2010)



השיר הזה הוא עדות לכל הטוב שמתפתח בסצינת המוסיקה בביירות בהנהגתו של Zeid Hamadan שגם מופיע תחת כמה וכמה כינויים וגם מפיק (נוכחותו הרבה בפוסט הזה ברורה). הבחור המבריק הזה מצליח לקחת את המסורת ולשלב אותה עם כל מה שטוב ונכון מבחינה מוסיקלית ועדיין להיות יוצא דופן ולהבדיל את סצינת המוסיקה המתחדשת בבירות ממערביות יתר. את שיר העם הסורי היפייפה הזה שרה Hiba שהחליטה להחזיר לתודעה שירי אהבה ישנים נושנים. השיר מספר על אישה שמחכה לאהוב על גדות הנחל אך הוא לא שב וכנראה גם לא ישוב לעולם.


3.
Natacha Atlas
Ghanwa Bossanova
نتاشا اطلس- غنوة بوسانوفا
 (taken from " Mish Maoul" /// 2006)



לא היה מאושר ממני למשמע החדשות שנטשה אטלס תגיע להופעה בארץ ולכן גם לא היה עצוב ממני כששמעתי על הביטול על רקע פוליטי. עם כל ההבנה שלי לאלה שמבטלים מתוך חרם פוליטי דווקא במקרה של נטשה אטלס הביטול צרם לי מאוד. ביחוד אחרי ששחררה הודעה כשהחליטה להופיע בארץ ובה אמרה שהיא מודעת למצב במדינה ומעוניינת להגיע ולעמוד מול כל מעריץ ומעריץ שלה ולבקש אישית שנפסיק את הכיבוש ושנילחם על זכויות האחר. מה שהיה נשמע לי כצעד אמיץ מאוד ביחוד מצד זמרת ערבייה. אבל כשביטלה תירצה את הביטול בכך שלדעתה חרם הוא הדרך הנכונה להביע דעה על המדיניות של ישראל. חרם ממש כמו בכיתה ד' כשהיינו ילדים וחשבנו שזו הדרך להלחם בילדים שמסביבנו. לא לדבר בארבע עיניים ולא לפנות ישירות לליבו ומוחו של האדם שמולך אלא חרם ילדותי. זהו כמובן צעד צבוע שנובע יותר מהרצון לא לפגוע במעריציה המשלמים מחוץ לגבולות ישראל ושחלילה לא יבוטלו תאריכי הופעותיה במדינות ערב.
בתמימותי אני מקווה שיום יבוא ולא יהיה צורך בחרם פוליטי ואומנים כמו נטשה יוכלו לעמוד בגאווה על במה בארץ בידיעה שמי שיושב על כס המלכות הפוליטי היה חכם דיו לשנות את כל שהיה רע במדינה הכובשת הזאת.
כל זה כמובן לא משנה את העובדה שבעיניי היא אחת הזמרות המדהימות ושאני מאוהב בה קשות כבר כעשור. היכולת שלה לקחת את המוסיקה הערבית ולטייל איתה ברחבי העולם המוסיקלי ועדיין להשאר נאמנה למקורות ושורשים היא מדהימה. כמו בשיר הזה שהפך לבוסה נובה ערבית מדהימה ולמרות קלילותו של הז'אנר עדיין מצליח לרגש.


4.
Rima Khcheich
Ma Baaraef Oul (My Funny Valentine)
ريما خشيش- ما بعرف قول (عيد حبي المضحك)
 (taken from " Yalalalli" /// 2006)



זה קאבר שפשוט הצליח להעיף אותי למקום אחר. ההשתלבות בין הערבית לאנגלית וקולה של Rima Khcheich מעל כל היופי הזה הצליחו לגרום לי לתהות איך זה שהשיר הזה לא נכתב בערבית במקור.


5.
Tania Saleh
Ayya Shi II
تانيا صالح- أيّا شي (2).
 (taken from " Wehde" /// 2011)



שיר אהבה קטן שהוא יותר שיר שמזהיר בפני הסכנות שטמונות באהבה. אישה מזהירה את אהובה בפני הסכנות שיש באווירכדי שאותו אהוב יהיה בכוננות ובערנות מתמדת.


6.
Mashrou' Leila
El Hal Romancy
مشروع ليلى- الحل رومانسي
(taken from " El Hal Romancy" /// 2011)



אם יש מוסיקה שהיא הפסקול של אהובי ושלי זו המוסיקה של ההרכב המדהים הזה מביירות. כבר כתבתי כאן עליהם בעבר ומאז הם הספיקו להוציא אי.פי חדש שממשיך את הקו הרוקי-אינדי-פאנקי ומסמן אותם כהדבר הכי נכון וטוב שיצא מלבנון בשנים האחרונות. אין ספק שהסולן Hamed Sinno שמצליח לשלוט על הכל בעזרת הפרפורמנס המלא תשוקה  שלו הוא אחד האחראים להתרגשות שיש סביבם ולשמועות על הופעות מדהימות ואהדה כמעט מוחלטת מצד הקהילה ההומו-לסבית. גם היכולת שלהם לשיר על נושאים רלוונטיים כמו מחאה ואהבה מקרבת אותם לקהל היעד שלהם: צעירים שנמאס להם מכל הפוליטיקה, המחירים וסתימת הפיות ומוכנים לצאת לרחובות ולדרוש את מקומם בחזרה כשבאמתחתם שיר מחאה-אהבה רומנטי כמו השיר הזה.
האי.פי כמעט ויותר טוב מאלבום הבכורה שלהם ואם הוא הסנונית שמבשרת על האלבום החדש אז יש סיכוי שכשהאלבום יצא הוא יוכרז אוטומטית כהדבר הכי מושלם ומרגש שיצא מגבולות ביירות.

ב21.10.11 בAnna Loulou Bar ביפו יתקיים ערב שכולו מוסיקה ערבית עכשווית והרבה Mashrou' Laila. אם עוד לא חוויתם ערב מדהים שכזה באנה לולו זה הזמן! כנסו לאירוע כאן.


7.
Zeid & The Wings
Hkini
زيد آند ذا وينجز- حكيني
 (taken from "Zeid & The Wings EP" /// 2011)



עוד פרוייקט של Zeid Hamadan. שוב שילוב של אלקטרוניקה עם השפעות ערביות וקולה של הזמרת שמרחף מעל תוהה למה עולמה חרב עליה ומחפשת מישהו שיסביר לה למה זה קורה.


8.
Soap Kills
Cheftak
صوب كيلس (الصابون يقتل)- شفتك
 (taken from "Cheftak" /// 2002)



הרכב ה"טריפ הופ אוריינטלי" הזה הוקם ב1997 ע"י Yasmin Hamdan והמוח הגדול שמאחורי הגל האלקטרוני החדש בבירות Zeid Hamadan (הרי הבטחתי שתפגשו אותו הרבה בפוסט הזה...).
הם הוציאו 3 אלבומי מופת שהיו אז די חדשניים בארצם ו2 אי.פיז והושפעו ממוסיקה ערבית מסורתית וגל האלקטרוניקה ששטף אז את העולם אז. הם התפרקו באופן לא רשמי אחרי אלבומם האחרון שיצא ב2005 והמשיכו כל אחד לפרוייקטים אחרים.  הוא לפרוייקטים הרבים שלו והיא לפרוייקט עם המפיק מירוויס (שעבד עם מדונה) תחת השם Y.A.S..


9.
Maryam Saleh Feat. Zeid Hamdan
Esla7at
مريم صالح وزيد حمدان- اصلاحات
 (2011)



משירי המחאה הבולטים שלאחר המהפכה במצרים. הקטע הזה כביכול לא מתאים לבלוג הזה אבל דווקא בגלל שהוא מגיע ממקום של כאב ושל שינוי הוא מצליח לרגש אותי עם דגש על הקול של Maryam שמצליח להיות תקיף ובו זמנית מלטף ומרגש. השיר מדבר על מצרים של אחרי המהפכות ואיך עדיין רוב האנשים לא באמת מתקדמים אלא נופלים לזנות ולסמים ולא מבינים כמה שיש שינויים באוויר שאמורים להוציא אותם מהמעגל הזה.


10.
Y.A.S.
Coit Me
ياس- كويت مي
 (taken from "Arabology" /// 2009)



הפרוייקט של Yasmin Hamdan ו-Mirwais Ahmadzaï (מי שעשה את Music של מדונה בין השאר) הגיע לאחר מפגש מקרי של השניים במסיבת של מדונה. ההחלטה של מירוויס הייתה להוציא אלבום אלקטרוני בערבית שישמר את יחודיות של השפה ויראה לעולם המערבי שלא כל הערבים הם "טרוריסטים". זה אלבום שלא הרבה מכירים אבל הוא פשוט אלקטרוניקה ערבית במיטבה.


11.
Shift Z feat. Hiba el Mansouri
Ahwak
شيفت زي و هبى المنصوري- أهواك
 (2011)



קאבר מוציא דמעות לשיר של פיירוז בביצוע של Hiba שהחליטה לנבור ולחפש קלאסיקות ערביות ולבצע אותם מול קהל חדש שלא תמיד זוכר את השורשים ובהפקה של Zeid שאחראי על האלקטרוניקה העכשווית לצד הצליל הערבי המובהק. זה שיר שמצליח לחדור אלי בכל פעם ופעם ולהשאיר את עקבותיו.


12.
Dany Baladi
Allallah t3oud
داني بلدي - علا الله تعود
(2011)



דני באלאדי הוא זמר מיינסטרים לבנוני בתחילת דרכו אבל את לגירסה הזאת שלו לשיר של וואדיע אל ספי במקום אחראי מי אם לא Zeid. קטע עוצר נשימה שמתפתח למקומות מדהימים ששוב נמצאים על הקו הדק שבין האלקטרוני למסורתי.


13.
Toufic Farroukh
Elhob
توفيق فاروق – الحب
 (taken from "Tootya" /// 2007)



Toufic  Farroukh הוא נגן סקסופון ומלחין ג'אז מוערך. השיר הזה בביצועה של Rima Khcheich לקוח מאלבומו הקודם והיפה. אלבום שכולו ג'אז עם השפעות ערביות ברורות. חפשו אותו בהקדם.


14.
Fairuz
Ya Tayr
فيروز – يا طير
 (taken from " The Very Best of Fairuz, Vol. 1" /// 1992)



צריך לסיים עם שיר שכולו שורשים ומסורת. שיר שמזכיר לי בוקר מלא בתקווה. תודה לאהובי על שלימד אותי.

" אני משביעה אותך בנוצותיך ובימינו יחדיו.
אני משביעה אותך בורדים עם הקוצים ובמשב הרוח שאתה כל כך אוהב.
אם לאהוביי אתה עף קח אותי איתך אפילו אם לדקה,
ותחזיר אותי בחזרה."