סה"כ צפיות בדף

יום שלישי, 20 בספטמבר 2011

סיפורו של שיר בודד

שיר אחד בודד בא ודפק על הדלת.
עוטה על עצמו את מיטב העצב ובנימוס מבקש להכנס דרך דלת דקיקה לחיי.
אני משתדל להנהנן בנימוס "לא תודה, כבר תרמתי את דמעותיי". זה הזמן לסגור בעדינות ובנחישות את הדלת, לא להעליב אבל גם לא להשאיר ספק.
השיר הבודד ממשיך להתעקש ודופק חלושות על הדלת כאילו בכוחותיו האחרונים, לא לוחץ אבל גם לא מוותר רק מבקש להכנס למעט, לשים רגליו על אוזניי ולנוח.
אני חוזר ופותח ואין בי כוחות להתנגד אבל קולה של אמי היפה מהדהד בראשי "לעולם אל תבטח בשירים בודדים שעוטים על עצמם עצב, הם צרה צרורה בלי דרך חזרה". אז אני מסביר לשיר שמולי שיש לי הסכם עם עצמי לא להכניס שירים זרים לביתי, מנסיונות עבר כואבים עם שירים בדיוק כמוהו.
השיר הבודד פתאום מחייך אלי. חיוך שפעם היה כובש אותי והיום הוא סתם כאב ראש.
אני לא נכנע ולא מוותר רק מושיט לו כמה דמעות אחרונות ולא רלוונטיות מהקערה שליד הדלת ושולח אותו לרכוש לעצמו משהו לאכול ומשהו להתרגש ממנו.
זה כנראה לא מוצא חן בעיניי השיר העקשן ובין רגע הוא מקלף מעליו את כל העצב ותוקף אותי בכאב. מדביק את שפתיו לשפתיי ומחליק פנימה דרך הגרון, חדור רצון להגיע לבטן הרכה ולהתיישב שם.
"רק רציתי לנוח מעט" הוא שואג בתוכי ואני רק מתחנן לבעלות על הנשימה שלי. רצון להיות מלך לעצב בתוכי שהשתקתי מתחלף בהשתלטות עויינת של שיר בודד שהשאיר לרגליי את בגדיו העצובים ורק ביקש תנומה קלה. כיבוש מוסיקלי.
אז שוב אני נותן לו להשאר בתוכי, כמו לקודמיו. "כשאמות אקבל בעלות על הנשימה שלי. ועל העצב."

זה קורה לעיתים רחוקות מידי, לעיתים תכופות מידי.


1.
Alina Orlova
Fireflies
 (taken from "Mutabor" /// 2010)



עם השנים למדתי לא להתעלם מפוסטים של אנשים מסויימים על קיר הפייסבוק שלי, מתוך ידיעה שכל מה שהם ישימו ישבה את ליבי. זה בדיוק מה שקרה עם אלינה אורלובה שבאה מליטא ומזמן כבר הפכה שם לסנסציה. שני האלבומים שבאמתחתה מלאים בדרמה חרישית וניואנסים קטנים בקול ובמנגינה שמעוררים את כל בלוטות הדמעות. כשהיא שרה בליטאית, רוסית ואנגלית קשה להאמין שהיא כולה בת 23 אבל עניין הגיל כבר מזמן הפך ללא רלוונטי בעולם מוסיקת האינדי (ע"ע לורה מרלינג).
הקטע הספציפי הזה מאלבומה השני מעלה בי זיכרון ילדות מהול בזיכרונות מימים שעוד יבואו. צליל הדודוק הארמני כנראה לוחץ על כמה כפתורים שורשיים בדמי.
תודה לגיל על שגילה לי אותה.


2.
Austra
The Beast
 (taken from “Feel It Break” /// 2011)



הטקסט הדרמטי שבתחילת הפוסט הזה נכתב בהשראת השיר הזה ותחת מתקפת כפתור הריפיט שנלחצה עליו. זה בדיוק מאותם השירים שמסתתרים להם בסופים של אלבומים מדהימים ואז לאט לאט הם גדלים וגדלים למימדים מפלצתיים ומשתלטים על כל מיתרי הרגש שבגוף שלי. צלילי הפסנתר האפלים שמתקדמים במהירות בתוך יער סבוך ומעליהם מרחף קולה המכשף של Katie Stelmanis הסולנית מבטיחים שזה היופי במיטבו. שיר שבצורה מדוייקת ממחיש כאב מהו ותקווה מהי.


3.
Lætitia Sadier
Statues Can Bend
 (taken from “The Trip” /// 2010)



את ההופעה של לטיסיה בארץ הפסדתי בגלל עבודה אבל האלבום שלה התבשל אצלי באוזניים כבר כמה חודשים ורק חיכה לרגע הנכון להשתלט עליי. זה מאותם האלבומים שבאים משום מקום ויש בהם סוג של על זמניות. לא אלבום מושלם אבל ברור שזה אלבום שישקע לאט לאט במצולות האוזניים והלב. דווקא באלבום הסולו שלה מחוץ לStereolab- נפל לי האסימון כמה שהקול שלה, כשהוא עירום ממאמצים אלקטרוניים ונסיוניים, הוא פשוט מדהים והמבטא הקל שלה ממיס אותי וכולי מטפטף בעיר אירופאית קרה ומושלגת.


4.
Lana Del Rey
Video Games
 (taken from "Video Games Single" /// 2011)



כשלפני חודש וחצי השיר הזה נחת לי במחשב כבר מהצליל הראשון התאהבתי בו והיה לי ברור שהוא הולך להכנס ישר לבלוג שלי ועוד כמה בלוגים ברחבי העולם ולנצח ישאר עוד שיר יפייפה שלא כולם מכירים. אבל המציאות הנשית בעולם האינדי כל כך השתנה מאז אדל-ליקה לי-לורה מרלינג-איימי וכו' שהשיר פשוט התפוצץ לכולנו על הפרצוף ואין בלוג שלא כתב עליו. אז הנה גם אני מצטרף לגל האהבה לאחת הבחורות הכי יפות בסביבה שהולכת לכבוש כל פלייליסט שמכבד את עצמו בשנה הקרובה.
וכן, זה שיר על זמני ומושלם שמזכיר כל כך הרבה ועדיין מצליח להישאר לגמרי חד פעמי ומרגש בכל שמיעה. מאז שהשיר שוחרר רשמית (ובקרוב הסינגל ב"12 עם עטיפה שפשוט גובלת בשלמות) כבר דלפו 2 שירים נוספים שמוכיחים שזו לא יציאה חד פעמית מכיוונה של Lizzy Grant שמסתתרת תחת הכינוי הסקסי. רק חייבים להפסיק להשוות אותה לסטיבי ניקס ולהגדיר אותה כ"ננסי סינטרה העכשווית", זה סתם מיותר.


5.
Lia Ices
Love Is Won
(taken from "Grown Unknown" /// 2011)



שבועיים של לילות לבנים ושיטוטים מוסיקליים אינסופיים ומורטי עצבים בחיפושים אחר עוד ועוד קולות שירגשו אותי הביאו אותי למצב של זומבי מהלך שרק מחפש טרף מוסיקלי שירגש אותו. בלי סינונים, כל בחורה יפה או עטיפה מרגשת גרמו לי להעמיס הכל על העגלה הוירטואלית אבל בבוקר שאחרי רוב הבחורות נזרקו ורוב העטיפות הוכיחו שתוכן הקנקן חשוב לא פחות מהמראה שלו. רק כמה בודדות ועקשניות לא נכנעו וחיכו שרק אלחץ על כפתור הניגון ואפול שבוי לרגליהן. אז לחצתי על השיר הזה וכצפוי התאהבתי, לא רק בשיר אלא באלבום כולו שללא ספק נמצא כרגע בין האלבומים הכי טובים של 2011 שעוד לא שמעתם. רוצו לתקן את העוולה וחפשו את הדואט עם Bon Iver באלבום.


6.
Little Scream
The Lamb
 (taken from "The Golden Record" /// 2011)



הנה עוד שלמות. Laurel Sprengelmeyer היא בעצם ליטל סקרים שיצרה אלבום בכורה שכולו שכבות על גבי שכבות של מנגינות וקולות משוכפלים שגורמים להרגשה של התקרבות לעננים וגילוי כמעט חד משמעי למה מסתתר מאחוריהם.


7.
Hurray For The Riff Raff
Little Things
 (taken from "Hurray For The Riff Raff" /// 2011)



למרות השם הכמעט בלתי אפשרי הזה שכמעט ומנע ממני להקשיב להרכב הזה החלטתי בכל זאת לתת הזדמנות ואיך אני שמח שעשיתי זאת. הרכב של 4 אנשים שמובל על ידי הסולנית Alynda Lee שגם מנגנת בבנג'ו (ובנג'ו הרי זה הכי אינדי...) ומגיע אלינו מלואיזינה וכיאה לכך עושה שילוב מדהים של אינדי-פולק ובלוז. רק הקול שלה מספיק כדי שהלב ישבר וידבק בחזרה.


8.
Edith Frost
Temporary Loan
(taken from "Calling Over Time" /// 1997)



ההגעה של לטיסיה משיר מס' 3 לוותה בכתבה שפורסמה ב"וואלה" עם בחירותיה המוסיקליות מה שהזכיר לי אלבום נשכח שהתאהבתי בו לפני כמה שנים, עשור אחרי יציאתו המקורית. גם אז אהבתי לבחור אלבומים על בסיס עטיפותיהם היפייפיות ולאלבום הזה יש את אחד מהעטיפות הכי יפות והכי מבטיחות ולא לשווא. כשהקשבתי לאלבום שוב וביחוד לשיר הזה לא האמנתי כמה שלא רואים עליו שהוא כבר בן 14 כי הוא עדיין נשמע כאילו יצא לפני דקה. החומרים המאוחרים שלה פחות טובים בעיניי אולי בעיקר בגלל שאין בהם את הסהרוריות והתמהוניות של אלבום הבכורה שנכתב בשנותיו היפות של ניו יורק אבל נשמע כאילו הושפע מנופים אחרים.


9.
Bosque Brown
Went Walking
 (taken from "Baby" /// 2009)



שיר שבכל פעם עוצר לי את הנשימה. אל תשאלו למה, פשוט תקשיבו לקול של Mara Lee Miller ולסיפורים הקטנים והכביכול טריוויאליים שהיא שרה עליהם ואני בטוח שתמצאו את הקסם שמהלך שם.


10.
Haley Bonar
May Day
 (taken from "Big Star" /// 2008)



סיום מושלם למסע בין קולות מרגשים חדשים וישנים.





יום רביעי, 7 בספטמבר 2011

סיגריות וחרטות

אם הייתי יכול להתחרט הייתי מתחרט בלי כל הבנאליות הנלווית. מלקט את כל מה שאני מתחרט עליו לכדור אחד וזורק לים שמפחיד אותי, הרי הדגים במצולות ניזונים מחרטות.

אם הייתי יכול להחזיר את הזמן אחורה הייתי מוותר על מכונת הזמן ורק משאיר לעצמי פתק כאן על השידה שלצידך להזכיר לי את מה שאני עלול לשכוח.

אם הייתי יכול להיות טיפש אז ברוב חוכמתי שאספתי ברחובות חיי הייתי אומר שקצת זמן ינקה אותנו גם מבלי שנוציא כסף על חומרי חיטוי כחולים ומרככים ורודים.

אם הייתי יכול לוותר על לפצוע את אהבתי הייתי מוותר על הדימום אבל משאיר צלקת שהגלידה רק כדי שאדע שלמקום הזה מגיעים בדרכים לא דרכים. דרכים בלי חתולים חכמים מדברים ובלי אבנים צהובות שחקוקות בשביל.

אם הייתי יכול להעלם הייתי משאיר את דלת ליבך פתוחה כדי שאוכל לחזור דרכה ולהתפתל באהבתך ואז נדליק סיגריה מזיעה יחד, כי סיגריה בלעדיך היא רק חצי נחמה.


1.
אסף אמדורסקי עם רונה קינן
רונה יקירתי
(מתוך "צד א' – מהדורה מוגבלת" /// 2011)



החיבור של א.א. למוסיקה שקורת עכשיו בעולם מוכיחה את עצמה לא רק מבחינה מוסיקלית אלא גם מבחינת הפורמטים. הרעיון של להוציא גרסה מיוחדת ומוגבלת של אלבום הוא עסק ישן בעולם ודי חדש בארץ. במהדורה המיוחדת של "צד א'", אלבום מושלם לכשעצמו, אפשר להתאהב בגירסה המדהימה הזאת ל"יקירתי". קטע שבכל פעם גדל ומשתלט על פינות חשוכות בלב שרק מחפשות אור. מה שבכל פעם מרגש אותי זה הקול של רונה בשילוב הטקסט עם הקונטקסט החדש והביטים האלקטרוניים שחבל שלא קורים בארץ יותר. ככה יודעים שהמוסיקה כאן מתחילה להתנתק מחבלי הלידה הארצישראליים שלה.


2.
עינב ג'קסון כהן
לא כוחות (Ellyott Remix)
(מתוך "עץ נופל ביער – דיסק בונוס" /// 2011)



עוד בונוס לעוד אלבום מושלם. התמזל מזלי לקבל את דיסק הבונוס הזה בגירסתו הקרטונית והממשית. אפשר גם להוריד אותו חינם למי שירכוש את האלבום הרגיל. השילוב בין אליוט ועינב זה באמת לא כוחות. אפשר להרים ידיים כבר מההתחלה ופשוט להתמסר לדבר היפה הזה. קטע שכולו דמעות סקסיות, אם בכלל יכול להיות דבר כזה...


3.
גלי אלון
מנהטן
(מתוך "בין לילה ליום" /// 2011)



שירי משוררים וקולות חדשים מתמזגים לצלילים מרגשים עד כאב. השיר הזה מאלבומה החדש של גלי הוא החותמת הסופית לאלבום מרגש שיוצא עוד שנייה. אם תשאלו אותי למה דווקא השיר הזה שבה את ליבי סופית לא תהיה לי תשובה ברורה רק מלמול על זיכרונות, ריחות וחוויות שמתקבצות יחד, לא כולן  שייכות לי אלא לזיכרון עמום בתוכי. תמיד הייתה לי אהבה למילים האורבניות של נתן יונתן, מילים שיושבות בשלמות על לשונה של גלי. בואו לחוות אותה בהשקה לאלבום הבכורה שלה בבארבי ב12.09.11.


4.
Daniela & Ben Spector
Dreaming Like
(מתוך "Love Is" /// 2011)



אני אוהב את האיטיות המתפצפצת של דניאלה אם זה בשירה המתלחששת שלה או במנגינה החרישית שלאט לאט מתפוצצת וגם אז רק כמעט. האלבום הזה שמשותף לה ולבעלה וכולו באנגלית הוא מהאלבומים האלו שמתנחלים בבית ומשתלטים על ימים שלמים של תהיות וחולמניות. זה כל כך יפה ועושה חשק לחו"ל עם האלבום הזה באמתחתי.


5.
False Positive
After All
(2011)



הדבר הכי נחמד שקרה לי מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג הקטן והצנוע שלי זה שאנשים פונים אלי ומשמיעים לי מוסיקה שלהם. כך יוצא לי להגיע לדברים מדהימים ולהבנה שממש מתחת לאפים שלנו מבעבעים צלילים מדהימים שחייבים לרוץ ולחוות.
ההרכב הזה שפועל כבר מ-2007 ומובל על ידי קולה המרשים והמרגש של תהל קליין מטייל באיזורים שקצת זרים לישראל: טריפ הופ, צ'ילאאוט, האוס ואינדסטריאל עם אלמנטים ג'אזיים. ולמרות שזה נשמע כמו תמהיל מוזר זה עדיין אחד הדברים הטובים ששמעתי לאחרונה. כמובן שחולשתי לקולות נשיים מקבל כאן מענה מושלם בדמות קולה של תהל שמצליחה לרגש ועדיין להשאר מפתה וסקסי כיאה לז'אנרים הנ"ל. השיר עצמו יצא כסינגל נפרד מאלבומם הבא אבל האי.פי שלהם עוד שנייה פה ואפשר כבר להקשיב כאן. הופעה חגיגית תתקיים ב-31.10.11 ב"אוזן בר". עוד פרטים בדף אמן.


6.
Adaam James Levin Areddy
Glacier Eyes (Sketch)
(2011)



כשבאחד ממפגשינו האקראיים הדרה לוין ארדי סיפרה לי שהבן שלה עובד באיטיות ובהתמדה על אלבום משל עצמו לא יכולתי שלא לחשוב על כל סיפור התפוח לא נופל רחוק מהעץ למרות נסיונתיה של הדרה לחנך את בנה שלא ללכת בדרכי המוסיקאיים העניים לנצח. למזלנו זה לא הצליח לה וקיבלתי לידי סקיצה (מושלמת) של שיר מהאלבום המתהווה של אדם. הביישנות שלו גרמה לו לפנות מעט את המיקרופון ולארח כשרונות שנמצאים סביבו. את השיר כאן שרה נדיה שלייכר. השיר הזה מזכיר לי את הפרוייקט "Bang Gang" של ברדי ג'והנסון מ-Lady & Bird. מה שמעלה את רף הציפיות שלי.


7.
Carlie Fairburn
So Long Song
(מתוך "Carlie Fairburn Band EP")



את קרלי שמעתי לראשונה בערב חמים אחד כשחלפתי לי ליד קפה "ג'ורג'" ומאז כל פעם נתקלתי בקול הזה ברחבי העיר עד שהרמתי ידיים, נעצרתי ושמעתי את השיר הזה שפשוט הביא לי את הצמרמורת הנעימה שאני כה אוהב.
היא הגיעה לכאן מאוסטרליה ומגדירה את עצמה באופן מדוייק כזמרת פולק נוודית. עכשיו כשהיא השתקעה כאן היא אוטוטו מוציאה אלבום חדש שהוקלט על קו אוסטרליה-ישראל.


8.
Maya Isacowitz
Safe And Sound
(מתוך "Safe & Sound" /// 2011)



עם כל האהבה שלי למוסיקה מכשיר הרדיו מעולם לא התחבב עלי. כנראה כי אני מדור האם.טי.וי. וכל השיט הזה ואימג'ים תמיד עשו לי טוב בעין. אז הרדיו זוחל לאוזניי בהזדמנויות הנדירות שבהם אני יושב לצד הנהג באוטו. ובאותם הרגעים הנדירים מזדחלות לאוזניי זמרות כמו מאיה שפשוט מצליחות לרגעים לערער את חוסר חיבתי לרדיו ולרצות לחבק אותו. החיבה כמובן חולפת לה אבל שירים מהסוג הטוב והמרגש הזה תמיד נשארים.


9.
Mika Ben-Yami
Nothing is Wrong
(מתוך "Nothing is Wrong" /// 2011)



פעם חיפשתי דירה ומצאתי דירה מקסימה בביל"ו. הבחורה שדיברה איתי לגבי הדירה לא נפגשה בסוף איתי וחלומי לגור ברחוב היפה הזה נמוג. מסתבר שהבחורה הזאת הייתה מיקה והנה אני בא לסגור איתה את כל החשבונות ולפתוח את עניין החלום השבור מול כל העולם בשימוש בנשק הכי טוב שאפשר -  שיר שלה מאלבום הבכורה המעולה שלה.
זה מסוג האלבומים שהולכים להשתלב בכל סרט וסדרה אמריקאית. הרי בעשור האחרון הטלוויזיה החדשה בארצות הברית הבינה שחיבור נכון בין סצינה מרגשת לשיר המושלם זה סוד ההצלחה  ואין צורך יותר להשתמש בשירים שבלוניים. אפשר לשים שירים בוגרים ואמיתיים כמו של מיקה כדי ללחוץ על בלוטות הרגש בצורה הכי אמיתית ונכונה.
ותודה לשי על הגילוי.


10.
Roy Dahan
Falling Like A Stone
(מתוך "Some of This Life" /// 2011)



מאז הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה ציפיתי כולי לאלבום השלם שישמע בדיוק ככה. בלי לחיצות מיותרות על הגז אלא הפקה שקטה ועדינה שמתכתבת עם כל מה שקרה וקורה בחו"ל אבל בהבנה שהסביבה היא הלבנט הישראלי ואיו צורך לברוח אלא רק להשאר ולרגש. ועוד לא התחלתי לדבר על המילים של השירים שפשוט משאירות אותי מצומרר וחסר מילים, מה שכידוע די קשה. זה יפה עד כאב, כמו שאני אוהב. לא לפספס את הופעת ההשקה של האלבום ב"אוזן בר" ב-12.09.11.


11.
ענת אסתר חיטמן
הייתי מנסה
(2011)



לפעמים יש בי צורך לשירים מהסוג הזה: עוצמתיים ומלאי שברי רסיסים מאהבה שהתפוצצה. מתחילים לאט ומפתים אותי עד שמגיעים לזעם ולכאב שמתפוצצים בפנים. תמיד מדהים ומפעים אותי איך קול כזה עצום מסתתר בבחורה כזאת קטנה.


12.
מיכל גבע
הסוס שלי
(2011)



כמה שהשיר הזה יפה, כל כך קטן אבל כל כך גדול. משאיר אותי פצוע בצידי הדרך של השירים שמתנגנים בחיי. משחק מילים כמעט נדוש הופך למשפט ששובר אותי כל פעם מחדש, פסנתר שמציף געגועים ומיכל ששרה עד שכל הדמעות יוצאות ואז מלטפת. ותודה ענקית לרוני אלטר על הגילוי של השיר הזה, אחד מכמה שימצאו את דרכם לאלבומה השני והמתקרב של מיכל גבע.


13.
נעמה הכהן
אין שם
(2011)



למה להכביד במילים כשיש שיר כל כך יפה מולך?

by Elinor Cohen

14.
Noa Bentor
Stay
(מתוך "Modern Grace" /// 2011)



מזל שיש חברים מוסיקליים טובים בפייסבוק אחרת אולי לא הייתי מכיר את נועה בנתור. אלבום שקשה להאמין שהוא ישראלי ונוצר כאן. הגיטרות המייבבות, קורטוב האמריקנה, המילים על חסד מודרני וקולה המדהים של נועה פשוט מרחיקים את האוזניים לאזורים נטושים במערב הפרוע המודרני שכיום יכול להיות בכל מקום ולא רק באמריקה.
תודה ל Cat Soulcat.


15.
Adi Ulmansky feat.Tal Tamari
Forest
(2011)



סיום מרגש עם עוד סנונית מבית עדי אולמנסקי שלבד או כחלק מלורנה בי מדהימה אותי כל פעם מחדש בגיוון המוסיקלי וביכולת התמידית לרגש למרות ובגלל הכל. כשאני שומע שיר כזה בנוסף ל-14 שמעליו אני מרגיש חמימות נעימה בבטן. מעכשיו אפשר להפסיק לחפש רחוק ואפשר להתחיל לחפש קרוב.

by Ori Sinai