סה"כ צפיות בדף

יום שני, 27 ביוני 2011

מה שיש בינינו זה שיר

בוא נדמיין שמה שיש בינינו זה שיר. לא נתעקש על האורך או הז'אנר, רק נבחר שיר אחד מתוך תיבת הפנדורה שלי ונדבוק בו. איך זה ישמע?

ההתחלה לבטח תגרום לעקצוצים של ראשוניות, התרגשות בלתי מפוענחת שאין לה תרופה וגם לא שידור חוזר רק מודעות מכאיבה  לירידה ההדרגתית בכמות הרגשות העוקצים.
כשהבית הראשון יתחיל להתנגן והקול המסתורי יתחיל לפרוט על המיתרים החבויים באהבה שלנו אנחנו נרגיש את הלחלוחית בעיניים ובהחלטה הדדית נחליט לקפוץ ראש לפזמון  שישטוף אותנו. כאן אין כבר טעויות ואין היסוסים.
זה השיר שכל אורכו זה אורך מה שיש, יהיה ויישאר בינינו. ובהרף עין נתנפץ לרסיסים בבית השני בהרהורים על העתיד ועל האני ואתה ועל החלל שבינינו בתקווה להגיע שלמים לפזמון השני ולא להישבר עד שנמצא את עצמנו על הגשר. לכאורה לא המקום הכי מרגיע אבל המקום הבטוח היחידי עם נוף שכולו תמונה גדולה שבה אנחנו נמצאים, ככה יהיה קל לראות איפה טעינו ואיפה צדקנו וכמה פעמים עצרנו למדוד את האושר שהחזקנו.
מכאן הכול כבר יהיה פשוט יותר. אתה תדאג לי ואני אדאג לך עד שנגיע לצד השני של הגשר וישר לסיום ופתאום שוב העקצוצים ונחת מזדחל פנימה. רק לחזור ביחד לבית מלא ולא להביט אחורה. עכשיו רק צריך לעשות החלטה:

האם ניתן לשיר פשוט להסתיים או שנלחץ על כפתור הריפיט הנצחי?


1.
Gil Scott-Heron
I'll Take Care Of You
 (taken from "I'm New Here" /// 2010)



האלבום האחרון של גיל סקוט-הרון כל כך הרשים אותי שהתאהבתי בו לחלוטין. היכולת שלו לקחת את העבר שלו, המורשת המוסיקלית והחוויות שלו ולחבר אותם לאלבום שכולו כאב רלוונטי בעידן החדש פשוט היממו אותי והכניסו את האלבום הקצר והיפה להחריד הזה היישר מתחת לעור שלי. ב27 למאי הוא נפטר בפתאומיות, משאיר אחריו מורשת מוסיקלית עצומה, אלבום פרידה מושלם ומלא תקווה ולוקח עימו שובל הבטחות לאלבומים היפים שהוא יכל להמשיך להקליט. אבל אני לא כועס, רק מופתע מפתאומיות המוות ומתענג שוב ושוב על קולו הדואב בשיר הקטן והנצחי הזה.


2.
Bon Iver
I Can't Make You Love Me (Bonnie Raitt cover)
 (2011)



תמיד התעקשתי להסביר לאנשים שקולות גבריים לא מרגשים אותי כמו קולות נשיים אבל מעת לעת נכנס לחיי המוסיקליים קול גברי שכזה שאי אפשר לעמוד בפניו. בון איבר הוא אחד מהגברים האלו שאני שמח להביא לארוחות חג באייטיונז שלי. האלבום החדש שלו זה אחד הדברים הכי מנחמים בקיץ החם מידי הזה והקאבר הזה הוא ההוכחה שלפעמים אפשר להתעלות על המקור ולהפוך את הביצוע שלך לראשוני ועיקרי.


3.
Birdy
Shelter (The XX Cover)
 (2011)



אפרופו קאברים מושלמים. יש ויכוח מאוד גדול בבלוגספירה על גילה האמיתי של Jasmine Van Den Bogaerde או בשמה הידוע Birdy. האם זה 14 או 15 כאילו השנה הזאת באמת משנה את העובדה הכמעט בלתי אפשרית שזה הקול שיוצא לילדה הזאת מהפה. את ליבי היא שברה כבר בקאבר הקודם שלה שהפך ללהיט "Skinny Love" של Bon Iver מלמעלה, אבל הקאבר הזה לאחד השירים היפים והמדהימים גם ככה פשוט הביא את הלב שלי לגרדום. השאלה כרגע האם בונים על הילדה הזאת כמבצעת אלבום קאברים שלם או גם כסינגר-סונגריטטרית לכל דבר, כי יהיה מרתק לשמוע אותה בשירים מקוריים?


4.
Thomas Dybdahl
One Day You'll Dance For Me, New York City
 (taken from "Songs" /// 2011)



רק לאחרונה גיליתי את הזמר הנוורגי הזה ובזמן ששירים אחרים שלו עברו לידי והזכירו לי בכל פעם שירים וזמרים אחרים השיר הזה נתפס ברשת אוזניי. במקור הוא כבר יצא לאוויר העולם ב2006 אבל רק עכשיו הוא יצא באלבום שמשווק לכל העולם ולא רק בנוורגיה.
מעולם לא הייתי בניו יורק אבל השיר הזה גורם לי להרגיש כאילו נולדתי שם וחייתי שם כל חיי. אין דבר יפה יותר משירים עצובים שמלאים בתקווה.


5.
Gil Scott-Heron & Jamie XX
I'll Take Care Of You
 (taken from "We're New Here" /// 2011)



סגירת המעגל המושלמת. שנייה לפני שגיל סקוט-הרון נטש אותנו הילדים האבודים של המאה ה-21 הוא השאיר לנו מורשת קטנה-גדולה בצורת אלבום משותף עם Jamie XX המפיק העולה ועוד ילד אבוד.
המיתוס מספר שבזמן ההקלטות של "I'm New Here" גיל שמע מעבר לקיר את The XX מקליטים את אלבום הבכורה המושלם ולא רבב שלהם והתעניין בסאונד המיוחד שהם יצרו וכך אחרי שנה יצא האלבום שלו מחדש והפעם בהפקה שכולה שיתוף פעולה עם Jamie XX והסאונד המאוד מיוחד ומזוהה שלו. לדעתי זה המשך מושלם לאלבום מושלם גם כך וסגירת מעגל של איש עם מורשת מוסיקלית עצומה שלא נשאר עיוור והתחבר למורשת החדשה. דרך מדהימה ומרשימה ללכת מהעולם.



להורדת כל השירים

יום שבת, 18 ביוני 2011

מעגל החיים המוסיקליים

הגוף המשתוקק מזהה את הצלילים הראשונים של שיר מוכר שכבר חלחל למי מעיינות התהום הפנימיים לפני שנים רבות. ההתרגשות מתחילה והלב הפועם מצטרף לחגיגה הנוסטלגית בקצב מואץ ומאיים להתפוצץ לכל עבר מרוב התרגשות.

יש שירים שבניתי איתם חומות והגנות. הקשבתי להם מתנגנים שוב ושוב במגדל השמירה הגבוה שלי. רק בשבילי ורק באוזניי הם התנגנו עד שהורידו אותי מכס המלכות ולא היה יותר צורך במגדלי שמירה מטאפוריים.

ולא שהיום אני נקי מהגנות וחומות אבל אני נהנה מהפרצות שנוצרו בקירות שמסביבי. נותן לרוח לחדור בין אותן הפרצות ולהביא איתה מידי פעם שירים מוכרים שימלאו אותי בזיכרונות מוסיקליים מפעם. זיכרונות תמימים שמסתתרים טוב-טוב במנגינות מתוקות-מרירות. אלה היו הימים שבהם אהבות היו אכזריות והמוות היה רומנטי ולבדידות היה ערך משלה בשוק אפור מידי.

היום כל השירים הישנים שלי פשוט חיים לצידי ומידי פעם עולים ממעיינות התהום כדי לשאול לשלומי ולדאוג שלא אבנה שוב שכבות של הגנות מפני החיים שצריך לחיות עד תום. הם מלטפים את האהבה שלי ואותי ברגעים בנאליים בלילה בידיעה שאני מאמין בקריטיות של האקט הפגאני ובהבנה מלאת חמלה לגעגועים שלי לצליליהם הראשוניים ולחוויה שהצטרפה אליהם עוד מאז, אבל החיים חייבים להמשיך הלאה.
לזכור את שיריי הישנים לאור השירים החדשים שמתחילים לחלחל פנימה. מעגל החיים המוסיקליים.


1.
Jay-Jay Johanson
Suffering
 (taken from "Poison" /// 2000)



עם השיר הזה גיליתי את ג'יי-ג'יי באחד מהסצנות היותר עצובות בסדרה "הכי גאים שיש". מאז כבר אספתי בקנאות כל ציוץ שיצא לו מהפה וכל ציוץ כזה הוא לרוב אלוהי.
נדמה לי שהשיר הזה התנגן ללא סוף במשך כמה שנים טובות וגרם לי להרגיש, כיאה לשנות הנעורים, כהיחידי שהסבל שלו הכי גדול והכי דרמטי. מאז למדתי לחלוק בסבל ולהמעיט בדרמה, עד כמה שאני יכול...
אבל עד היום השיר הזה והקול המדהים שלו מצליחים לפצוע אותי ולשחק עם הפצע לפחות ל4 דקות ו49 שניות. חפשו את אלבומו החדש "Spellbound".

למילים



2.
Placebo
My Sweet Prince
 (taken from "Without You I'm Nothing" /// 1998)



תמיד הייתה לי פינה חמה בלב עבור פלסיבו, בעיקר בגלל השיר הזה שהסתתר לו באחד מאלבומי המופת שלהם. השיר הזה (לצד הקאבר שלהם לקייט בוש) הוא אחד המאסטרפיסים שלהם. כל העצב וכל השיברון לב בשיר אחד שזהותו המינית מוטלת בספק תמידי. ממש כמו בספר "הנסיך הקטן" שמרחף כאן מעל הטקסטים העמומים.

למילים



3.
Beth Orton
Stars All Seem To Weep
 (taken from "Central Reservation" /// 1999)



כבר סיפרתי כאן על ההתאהבות הראשונה שלי בבת' אורטון. זה בעצם השיר שגרם ללב שלי להפסיק לפעום, לרוץ לחנות ולהישבע לכולם שהשיר הזה לגמרי נכתב עלי. נאמנות לשירים זו תופעה מוזרה. שירים חדשים יבואו וילכו, חלקם אפילו ידבקו לדפנות החיים אבל יש שירים ישנים מ"החיים הישנים" (כשהעתיד עוד היה נראה כמו נצח שצריך לכבוש) שפשוט נשארים חקוקים בלב כמו אקס מיתולוגי בגלל השילוש הקדוש: קול, מנגינה ומילים. בת' אורטון בכלל והשיר הזה בפרט יישארו חקוקים אצלי כנראה לנצח.

למילים



4.
Elbow
Red
 (taken from "Asleep In The Back" /// 2002)



כשלראשונה ראיתי את הקליפ של השיר הזה בשעה לילית ומבודדת בצפון הקר הייתי מהופנט. הקול של גיא גארבי הסולן פשוט השאיר אותי משותק לספה. כמה יופי בשיר אחד וכמה סערת רגשות באלבום אחד. בכל פעם שאני שומע אותו השיתוק חוזר ורק הדמעות ממשיכות לנוע בחופשיות החוצה.

למילים




יום ראשון, 5 ביוני 2011

כסי אותי מדונה

השנה היא 1995. לקראת תחילתו של העשור השני לחיי הרגשתי שיש צורך לשנות את נוף הפוסטרים שמעל מיטתי. חשבתי שאופק חדש להעריץ יכול לשנות אותי מהקצה אל הקצה או סתם להביא אותי לקצה חדש לקפוץ ממנו.
רגע מכונן אחד הביא אותי למרתון שירי מדונה באחד מערוצי המוסיקה. זה הרגע שבו נפלתי שדוד לרגלי אישה קטנה וקוקטית שהתיישבה לה על כס המלכות הדמיוני של עולם הפופ: מדונה. בדיעבד גם היה הרגע שבו הפסקתי להתעלם ממה שמאוחר יותר יהפוך למושג נטייה מינית וכל הבלגאן שנלווה אליו.
האם יש קשר בין מיניות ולאהבה טהורה למדונה? אולי, אבל זאת לא הסיבה להתכנסות הזאת.

מושג ההערצה העיוורת מעולם לא היה חלק מהלקסיקון שלי, כנראה בגלל הביקורתיות יתר שלי. אז באותה המהירות שבה האופקים החדשים שלי נתלו על הקיר הראשי בחדרי בעזרת מסקנטייפים שהשאירו את חותמם על הקירות והרתיחו את אבי האסתטי כך הם גם ירדו במהירות והשאירו את חותמם בתוכי. מאותו הרגע יסדתי בתוככי המוח שלי אתר הערכה למדונה ולפועלה ובדרך כנראה גם סיגלתי לעצמי ביצ'יות בלתי נסבלת, יכולת לנהל את העולם סביב האצבע הארמנית. או במילים אחרות: תכננתי להשתלט על העולם בכמה צעדים מדונאיים.

אז לא השתלטתי על העולם ויכול להיות שזה כבר לא יקרה כי את תנועות הריקוד האייטיזיות שלי כבר מזמן הנחתי בצד לצד תנועות הווג וצמיד הקבלה המאולתר, אבל עד עצם היום הזה אני מביט אל מדונה כעל דוגמא חייה ובועטת לאיך אפשר להגשים את עצמך, ולא במובן הבנאלי.
אפשר להניח בצד את הקול הלא תמיד טוב, את האלבומים המדהימים לצד המיותרים ואת הלוקים המשתנים לפי צו האופנה הפנימי או העולמי אבל אי אפשר להתעלם מיכולת ההתנהלות החכמה ומניהול ההגשמה העצמית יום אחרי יום ושנה אחרי שנה. אותה הגשמה שהיום הפכה להיות תלויה ברשתות חברתיות ותוכניות למציאת הכוכב הנופל הבא.

היום האופקים שלי השתנו כמעט לחלוטין אבל אתר ההערכה עדיין מונצח אצלי עמוק בפנים וגורם לי לתהות אם בחרתי לעצמי את החלום האמריקאי הנכון לחלום תוך כדי תנועה.

כל התשובות כאן.


DESIGN /// BEN VERONA-POLSKI

COVER ME.MADONNA by david-pearl

COVER ME. MADONNA
<the covers collection>

01Borderline by The Chapin Sisters
02Crazy for You by Lion of Panjshir
03Gone by Juliana Hatfield
04Hung Up by The Tyde
05La Isla Bonita by Laura Barrett
06Like A Virgin by Ryan Adams
07Live to Tell by The Rural Alberta Advantage
08Lucky Star by Alexandra Hope
09Material Girl by Clare Burson
10Oh Father by Sia

01/02/04/08taken from Through The Wilderness: A Tribute To Madonna
05/07taken from Paper Bag Records is True Blue
  10taken from We Are Born