סה"כ צפיות בדף

יום שלישי, 24 במאי 2011

הפרעות קשב וריכוז

אני סובל מהפרעות קשב וריכוז אקזיסטנציאליים. מצד אחד רצון לא להתגמש מול החיים ומצד שני רצון לציית לכל החוקים הנלווים.
מנסה להיזכר מתי בעצם איבדתי את הרצון לקפוץ מצוק לצוק ולא להביט אחורה ואיך תוך כדי איבדתי גם את אמונתי המלאה בסמליות שבכל צעד קטן שלי?
לאחרונה יש בי רצון או יותר נכון צורך לנעול את כולי בתוך קובייה. מה שפעם היה אוויר צח נחשב היום לנוזל כימי דחוס ומחניק וכל הפרחים שהיו מדברים אליי פעם, נראים היום יפים מידי מכדי שאתקיים לצידם בנחת.
אני מבטיח לעצמי לא לירוק לתוך הבאר שאני שותה ממנה אבל זכותי לעשות כך אם אני חי בתוך הבאר כבר די הרבה זמן.

לכל התימהוניים שתוהים בחוץ אם קראתי את כל ספרות העידן החדש והאם זה עזר לי, התשובה היא כן. רק לא עד הסוף. אפשר לטעון שזו בדיוק הבעיה שלי אבל אני מעדיף להשאיר את הסוף שלי פתוח, לכל צרה. ולא, זה לא עזר. תודה שדאגתם.
אני אוהב לחשוב שאני בשנות ספירת המלאי שלי. שוקד על ספירות ושקילות של אהבות, של געגועים, של חיים ומוות וכל החלומות שבאמצע. הפסדים מול רווחים. אז אי אפשר להאשים אותי על ההתנתקות החד צדדית שלי וההתחברות לריק שבתוכי, ככה יותר קל לי לשמוע את הפעימות הכוזבות של ליבי האמיתי ולהיות רגוע שהחיים שם, מחוץ לבאר, עדיין ממשיכים ממש כמו כאן בפנים.

אולי מישהו עוד יבוא לדלות אותי עם דלי.


1.
Right
Slowly (Home)
 (taken from "Slowly (Home) Ep" /// 2011)



כמו דבק השיר הזה נדבק אלי. מאז שגיליתי אותו לפני כשבוע הוא פשוט הולך איתי לכל מקום. מלווה אותי בימים האפרפרים והמאוד לא תל אביביים בזמן האחרון. לא שאני מתלונן כמובן כי קצת אירופה סגרירית ושיר כזה פשוט נועדו להיות יחד.
אני בעצם צריך להודות למישהו בשם לאון פלדמן. כי בחיפושיי אחריו בפייסבוק נתקלתי בתמונתו של הסולן היפה בעל אותו השם כשבידיו מיקרופון, מה שתמיד מעורר בי סקרנות מוסיקלית. תוך שנייה גיליתי שיש לו להקה בקנדה וזה הסינגל הראשון מתוך אלבום שהולך להגיע.
הנה רגעים קטנים של אושר בחסות פייסבוק.


2.
SolarSolar
Left To Right
 (taken from "Secrets and Orchids EP" /// 2010)



עוד מציאה מרגשת שקשה לי לתאר במילים כמה זה יפה ובאיזה מקומות זה נוגע בי. בכל הפצעים המגלידים ובאלו מהעבר שכבר הגלידו אך השאירו את סימנים.
השיר לקוח מהאי.פי של בני הזוג האלו שכנראה הושפעו יותר מהכול מגולדפראפ ובטח ייקח זמן עד האלבום המלא אבל אני מצפה בכיליון עיניים.


3.
Lamb
Wise Enough
 (taken from "5" /// 2011)



05/05/11. בתאריך הזה הובטח שאקבל את האלבום החדש של לאמב. מהדורה מיוחדת וממוספרת עם שני דיסקים, ספר בכריכה קשה ופוסטר עם השם שלי עליו (בין עוד 2800 שמות). זה אכן קרה והשמעת הבכורה הייתה בדרכינו, חברתי הטובה ביותר ואני, לירושלים. היא בשביל להתחיל לשנות את חייה ואני סתם כדי להתמודד עם פחדיי מההר הקדוש הזה.
האלבום לא שונה מכל מה שהם עשו בעבר אולי רק קצת פחות מרגש מפאת חוסר גורם ההפתעה והראשוניות לנוכח קולה של לו רודס המהממת ואנדי בארלו והמנגינות הטריפ-הופיות שלו. אבל הרגש עדיין שם ולא מתווכחים עם אלילים נצחיים.
אז אני עדיין מפחד מההר הקדוש והחברה הכי טובה שהיא גם סוג של שומר הראש שלי מול החיים האלו קיבלה את תשובתה והיא הולכת לשנות את חייה מה שגורם לי לבכות מגאווה. אז מעכשיו האלבום הזה יהיה הפסקול שלנו בתקווה שגם אנחנו נהיה חכמים מספיק. מתישהו.


4.
Oh Land
Perfection
 (taken from "Oh Land" /// 2011)



האלבום השני שלה נחת לא מזמן בעולם הווירטואלי. אחד היפים ובקלות עומד ליד החדש של סיה וליקה לי מינוס קמפיין היח"צ המאסיבי שיש לשנייה. האלבום הראשון נגע בשלמות אבל היה קצת לא נגיש למי שאוהב את הזמרות המוזרות שלו קצת יותר פופיות. האלבום החדש כבר לוקח אותה למקום פופי אלקטרוני אבל הקול השמיימי והמלודיות המרגשות עדיין שם.


5.
Sóley
Theater Island
 (taken from "Theater Island" /// 2010)



גילוי לא כל כך מפתיע: באיסלנד יש מוסיקה מדהימה. אני נדהם בכל פעם כשמתווספת לי עוד מוסיקאית משם כמו זאת, Sóley Stefánsdóttir בת ה-23 (שהיא גם חלק מקולקטיב האינדי Seabear) שבכלל התחילה ללמוד פסנתר והלחנה ורק לאחרונה גילתה שהיא יכולה גם לשיר. זה הרי משהו כל כך נפוץ להיות מפוצצת כישרון.
אבל אם נשים את הקנאה בצד יהיה אפשר להנות מהאי.פי הקצר, הקולע והמושלם שלה. זה ברור כשמש איסלנדית מאיפה הבחורה הגיעה אבל למי שמצפה לקור וקרח יופתע לקבל דווקא חום ומעט אזכור של Cat Power.


6.
Alexander
Truth
 (taken from "Alexander" /// 2011)



אסיים עם שיר שלקוח מאלבום שעוד יגרום לכולנו להתהלך ברחובות תל אביב הסיזיפית עם חיוך מטופש מרוח על כל הפרצוף. לא הכול דמעות ועצב פה...
לא מזמן גיליתי את Edward Sharpe and The Magnetic Zeros שעשו לי געגועים לדבנדרה ברנהארט וימיו היפים ואז גיליתי שהסולן Alexander Ebert עומד להוציא אלבום מה שגרם לי לתהות אם גם בסולו הוא ילך למקומות שבהם השמש מבקרת הרבה ולא התאכזבתי.
האלבום כולו והשיר הזה במיוחד פשוט מגדירים מחדש מה זה להיות שמח תוך כדי תנועה ביום יום אפרורי.
זה מזכיר קצת את בוב דילן וקצת את פול סיימון ועוד כל מיני להקות שטופות שמש ובעיקר זה פשוט מעלה חיוך דבילי.



להורדת כל השירים


יום שני, 16 במאי 2011

פוסט-משהו

אם אתה מתעורר לפנות בוקר בהתנשמות גדולה ומרגיש שזאת יכלה להיות גם נשימתך האחרונה אז אתה בצרות צרורות.
לא באמת האמנתי כשסיפרו לי שאחרי שאחגוג רבע חיים יתחילו השאלות הגדולות לעוף לכל עבר בתוכי ושאותן השאלות גם ישאירו אותי כמעט ללא נשימה.
מה עשיתי בחיי עד עכשיו? האם יצרתי דבר בעל ערך? האם יש לי דבר מה ששווה ערך בעולם הכלכלי? האם אמשיך לשכור דירות צנועות שיהיה לי אסור להקשר אליהן באמת? האם הגשמתי את כל מה שחלמתי? האם אהבתי את אהבתי הגדולה כמו בסרטים? האם יש לי עוד זמן לתואר ראשון? האם יהיה לי מקצוע מכובד שישרה שקט על גזרת ההורים? האם אסלח לאימא ואבא? מה אני אהיה כשאהיה גדול באמת? או שאולי אמות עד אז? האם אני פוסט-משהו או פרה-משהו? האם לא מאוחר מידי לכל זה?

שאלות על גבי שאלות בלי שום סדר והגיון. כולן נשאלות בו זמנית ומשאירות אותי חסר נשימה. מהלך לי ביום-יום כשתחת זרועי יש עייפות שהרופאים קבעו ככרונית וצרות של עשירים על כתפיי. עשירים אחרים כמובן, לא אני. מנסה לתפוס כל שאלה מעופפת לחוד ולתלוש את כנפיה. כך היא תהיה מוכרחה להפסיק לעוף ולהיתקע בקירות ראשי ואני אוכל לחשוב על תשובה טובה במידה זו או אחרת. אבל מה אז? מה קורה כשאין לי תשובה? פעם היה למי לפנות והיום נשארתי עם חיבור לא יציב לאינטרנט ומנוע חיפוש עם שם דבילי שעל כל שאלה ותהיה עונה בפרסום שלפי כל החתכים האוכלוסיתיים אמור להתאים לי וכנראה שבצדק.

מזל שתמיד אפשר לסמוך על המקריות התל אביבית המדהימה כדי לקבל קצת תשובות או סתם לשמוע שאלות של אחרים שישתיקו קצת את אלו המעופפים שבי. מקריות שכזאת קבעה לי פגישה עם מישהי שהתהלכה לה ברחובות עם שאלות קודחות משלה ומיד אחרי חצי קופסת סיגריות, 2 טוסטים יקרים מידי ולא טעימים די והצעה שסורבה לצ'ייסר זול הבנו שלא משנה כמה נעשה, כמה נתקדם, כמה ניצור וכמה נאהב – שבעים כבר לא נהיה. לא ממקום חמדני  או פוסט-בולשיט-מודרני אלא ממקום הכי אמיתי בבטן שחייבים להודות לו על כך שנמשיך לחיות את החיים בנגיסות גדולות ולעולם לא נרגיש שבעים. מסתבר ששובע עושה אותנו לבנאליים ועצלנים.
ואם ירון לונדון אומר על עצמו "בהרגשה שלי לא ייצרתי דבר בעל ערך קיים ועומד." מי אנחנו שנתבכיין או נשווה את עצמנו אל המיתוס בעצמו?


1.
מעיין הירשביין
הספה הזאת היא בור
(מתוך "ממלכת עד ש..." /// 2011)



השיר הזה הוא מאותם השירים שבאים להתנחל בגוף. מצד אחד הוא כואב מידי אז אני ממהר לתלוש אותו ממני לפני שידבק לי לקירות הלב אבל מהר מאוד אני פשוט מתמסר אליו ונופל לבור הזה שמעיין שרה עליו. מצמרר לפעמים כמה ששיר יכול להיות כל כך נכון למרות שנכתב על ידי מישהו אחר. עד כדי כך שאני מרגיש שקול קטן בתוכי שר אותו.
בהופעת ההשקה לאלבום הבכורה של מעיין שמתוכו השיר הזה הבנתי שהחוזק העצום שלה הוא דווקא בשירים הכביכול קטנים האלו. אך לא קטנים ולא נעליים, כי העוצמות של הכאב והכעס נמצאות במתח שבין הקול שלה לפסנתר. עוצמות שיכולות להטביע את כולנו עם פזמון אחד.

by Louiz Green

2.
עינב ג'קסון כהן
27
(מתוך "עץ נופל ביער" /// 2011)



השיר הזה פשוט לא הגיוני, כי לפי הדיבור בעיר לעינב ג'קסון כהן יש עדים ודי הרבה. מה שכן הגיוני זה שזה אחד השירים הכי יפים ששמעתי בחיי ואני לא אובייקטיבי אבל אני גם לא מגזים.
אני מקשיב לשיר הזה שוב ושוב ובלי סוף ומדהים אותי עד כדי צמרמורת איך היא הצליחה לכתוב בתבנית כל כך פשוטה שיר שגורם לך להתמודד עם כל פחד קיומי שיש בעולם הזה.
וזה בעצם גדולתה של עינב. הפסנתר במקומו מונח והקול שלה הוא אחד הנקיים והמרגשים שיש בסביבה ואז המילים מתחילות לזרום החוצה ופתאום זה ברור כשמש (או כיום גשום ויפה) שזאת השירה החדשה. השירה שמושפעת מהעבר אבל לא שוחה בה אלא מסתכלת על העכשיו ועל היום ובשיא הפשטות צורבת בך רגשות בלי רגשנות יתר.


3.
חן רותם
איפה אתם בחג
(מתוך "מה יגידו" /// 2010)



קשה להתרכז בשיחה רצינית עם חברה כששיר שמתנגן ברדיו באותן הדקות פשוט מחליט להשתלט עליך.
השיר הזה צץ לו פתאום ולא מפתיע שזה קרה בתקופת חג פסח האחרון. כנראה שבוחרי השירים שם למעלה אוהבים לקשר שירים לנושאים. אבל השיר הזה הוא הרבה מעבר לשיר חג מבחינתי.
לצערי אני לא אחד שחוגג חגים עם חבריו או משפחתו אבל במעט שהייתי הרגשתי את מה שחן רותם שרה עליו. לא ברור אם זה שיר על זוגיות או על משפחה אבל מה שבטוח זה שיש בשיר המון בדידות בתוך מה שאמור להיות ההפך המוחלט. אני אישית החלטתי לדבוק בבדידות כי ככה לפחות החג עובר בשקט יחסי.
לעזאזל כמה שהשיר הזה יפה ומזל שיש לי חברה שסבלנית איתי כששירים ברדיו משתלטים עליי וכולי ציפייה לשמות וקרדיטים בסופם...


4.
אביגייל רוז
עוד מחכה לאחד
(מתוך "חצי נחמה" /// 2011)



מדהים שעוד לא כתבתי על אביגייל רוז עד עכשיו. אבל למזלי יצא לה לא מזמן אלבום חדש ויפייפה ובו הביצוע הזה ל"עוד מחכה לאחד". אני הרי סאקר של קאברים בייחוד כאלה שלוקחים את השיר למקומות אחרים ואישיים יותר. במקרה הזה קשה לי לקרוא לזה קאבר כי לדעתי הביצוע הזה הוא כל כך אישי ומרגש שאפשר ממש לחשוב שהוא חלק מהרפרטואר האישי לגמרי של אביגייל. 
השיר הזה מופיע באלבום הדני של אביגייל אבל יצא גם כחלק מפרויקט מחווה חדש לשירי המלחין סשה ארגוב מבית "קול הקמפוס" וטלי פולק, שדרנית בתחנה ומפיקה עצמאית. הפרוייקט נקרא "מסע אספלט" והוא אחד הדברים הכי יפים שתשמעו בסביבה. הוא הופץ באופן אינטרנטי כחלק מהרצון לשמר את רוח העשייה העצמאית מאחוריו, מה שמבטיח המון אומנים מדהימים, מרגשים ומיוחדים. אפשר לרכוש אותו בכ-10 ש"ח בלינק מתחת. אתם לא תצטערו...

קפצו לשמוע ולרכוש את "מסע אספלט"


5.
רותם אור
Little Drop of Poison
(מתוך הפרויקט של עונג שבת: "שירים משומשים: משירי טום ווייטס בעברית" /// 2011)



שיטוטים על גבי שיטוטים מנתבים אותי למקומות שבהם אני מוצא מוסיקה מדהימה שעושים ממש כאן, מתחת לאף של כולנו. מציאות כמו רותם אור  מרגשות אותי עד כדי טירוף. השיר כאן לקוח מפרויקט שנעשה בבלוג האהוב עליי "עונג שבת"של גיאחה והוקדש כולו לשירי טום ווייטס בעברית. אני חייב להודות שאני לא חסיד גדול של מר' ווייטס אבל השיר הזה פשוט גרם לי להתחיל לנבור שוב באלבומים שלו ולו כי התרגום הכול כך יפה לעברית הצית בי את הרצון לשמוע את השירים באנגלית ולתרגם בדמיוני עוד שירים שלו.
הביצוע פה של רותם אור עם יהוא ירון על הקונטרבאס זה אחד הדברים הכי נונשלנטיים ויפים ואם עוצמים את העיניים מספיק זמן אפשר לדמיין שזה נעשה לפני עשורים, בתקופה מעושנת וטובה יותר.


6.
דנה עדיני
אשליה
(מתוך "אשליה" /// 2011)



"אין דרך להימלט מזה ואין יותר תירוצים / פשוט לקום ולעשות את זה לא קורים פה נִיסים
אף אחד לא יודע מה זה שאין לי שכר דירה לשלם / ומה ההבדל בין להביך את עצמי מול עצמי או מולכם
אין דרך לעצור את זה ואין יותר סימנים  /זה הכל תלוי בי אף אחד לא יציל אותי
אין חוקים אין משחקים / אף אחד לא זוכר מיהו ואיך אזכור מי אני בכלל
כשכל מאמץ עילאי מסתכם בסדרת עינויים אבל..."
פריטת גיטרה אחת ושיר אחד שטומן בו מלחמה גדולה של כולנו בעיר גדולה כזאת או אחרת. לא יכולתי לכתוב את זה טוב יותר.


7.
שירלי קונס
מחוץ לתמונה
(מתוך "מחוץ לתמונה" /// 2011)



השיר הזה הוא התשובה לכל האנשים ששואלים אותי למה אני כל כך עצוב ומה הסיבה לזה שאני מקיף את עצמי בכל כך הרבה שירים "מדכאים". קשה לי להסביר איך בדיוק השירים האלו שאני מקיף את עצמי בהם פשוט מרוממים לי את הנפש אבל הנה שיר שכולו תקווה. לומר שאין בו טיפת עצב יהיה לא נכון אבל המילים, המנגינה והקול של שירלי פשוט מצליחים לעטוף אותי בכל כך הרבה תקווה וחמלה שלפעמים אין לי את היכולת לתת לו להסתיים ולשיר שאחריו להתחיל. אז הוא מוגדר אצלי כבר הרבה זמן על ריפיט, שהשכנים לא יגידו שאני "דכאוני".
8.
גלי אלון
צוללת
(מתוך "בין לילה ליום" /// 2011)



כשאני שומע את הסינגל הראשון והחדש של גלי אלון אני רק מצליח לתהות למה לא עושים בארץ עוד ועוד דברים יפים כמו השיר הזה. בהפקה עדינה של אסף אמדורסקי שמשאיר את החותם שלו מבלי לקחת את המושכות מגלי אלון שאחראית למילים ולמוסיקה וכמובן לקול שכולו חו"ל אבל לחלוטין תל אביב.
השיר הזה מזכיר לי שיר מהעבר הפרטי שלי. שיר שכנראה לא באמת נכתב אבל תמיד התנגן לי בראש אז החיבור היה מיידי.
תראו את הקליפ המדהים ותבקרו בבלוג החדש של גלי אלון שילווה אתכם עד שהאלבום המלא "בין לילה ליום" יצא לאוויר העולם.


9.
מרינה מקסימיליאן בלומין
איך זה
(2011)



והנה שוב אני חוזר למרינה מקסימיליאן בלומין. נראה לי שהבהרתי כבר פעם כמה שאני אוהב אותה ומצפה בשקיקה לאלבום המלא. עד שזה יקרה אני אשאר המום מהשיר הזה שמאיר בי צמרמורת גם אחרי שהוא מסתיים ונשמע, בלי יהירות מצידה, כל כך שונה ומוזר ועדיין מרגש בצורה יוצאת דופן.
זה מזכיר לי את הפרוייקט המשותף של Sidsel Endresen & Bugge Wesseltoft שפירסמתי כאן בפוסט הראשון שלי בבלוג. ומבחינתי זה מעביר את מרינה לשלב הבא, משהו אל-זמני אני רק מקווה שגם האלבו המלא יהיה חסר התפשרויות כמו השיר המדהים הזה. 


10.
Bella Tarr
ליקויים
(מתוך "Pulsar" /// 2010)



ונסיים עם זואי פולנסקי (השם הכי אינדי בסביבה) ששרה תחת הכינוי "בלה טאר" וגיליתי אותה דרך פרויקט "אינדי סיטי" שהוא שיתוף פעולה בין ערוץ 8 לעיריית תל אביב-יפו ובו מתעדים אומנים עצמאיים מופיעים ברחבי העיר.
אני מת על זה שהקול שלה רחוק ונמצא כמעט מאחור ואפשר לרגעם לחשוב שהוא בכלל באנגלית ולקוח היישר מלייבל בריטי של סוף הניינטיז ותחילת 2000. פשוט שלמות שוגייזית.




יום שלישי, 3 במאי 2011

צמרמורות


אתה מחכה שהחיים יעשו לך צמרמורת,
אז תמשיך לחכות עוד קצת.



1.
Michael Andrews
When I Call A Name
 (taken from "Me And You And Everyone We Know" OST /// 2005)



"אני, אתה וכל השאר" זה אחד הסרטים האהובים עליי. ממש בחמישייה הפותחת בין "השעות" ל"קלולס". הסרט הזה בביומה של מירנדה ג'ולי שהיא גם אמנית וידאו ארטים מרגשת, הוא אחד הסרטים שהשאירו שריטה על הלב שלי. מהשריטות הטובות שנעים להיזכר בהם. היא מצליחה לביים סרט שכולו אהבה בלי קיטשיות ובנאליות אבל עם המון עדינות, תמימות ואהבה עצומה למושג החמקמק הזה אהבה.
זה הקטע הפותח של הסרט והפסקול שעשה מייקל אנדרוז ("דוני דארקו") והוא יחרט אצלכם בזיכרון בדיוק כמו שהוא נחרט אצלי עם ההבטחות התמימות לעתיד תמים...




2.
Anna Ternheim
Such A Lonely Soul (Naked Version)
 (taken from "Separation Road" Extended Version /// 2007)



גרסה עירומה לשיר שמדבר בפשטות על בגידה. מעולם לא שמתי לב למילים עד שהקשבתי לקולה הנקי והעוצמתי של אנה יוצא מתוך המנגינה המופשטת והחלולה שמסביבו. לפעמים לא צריך להיות דרמטיים מידי אלא לפשט הכל להכי בסיסי. הכי נקי. הכי צלול.


3.
Dark Dark Dark
Daydreaming
 (taken from "Wild Go" /// 2011)



מפגש פתאומי עם הלהקה הזאת שלח את האלבום הזה להשמעה חוזרת. שוב ושוב וללא הפסקה. האלבום כולו, בדיוק כמו השיר הזה, מזכיר משהו מהעבר הרחוק או הקרוב אבל זה נשמע כל כך חדש ומעכשיו וכל כך מרגש שבא לי לרכוש אלפי עותקים ולחלק לכל אלו שאני אוהב מהעבר הרחוק או הקרוב...


4.
Hanne Hukkelberg
Boble
 (taken from "Little Things" /// 2005)



מפתיע שעוד לא התעסקתי עם האני בבלוג אבל הנה, עדיף עכשיו מאשר לעולם לא. זה הקטע הכי אהוב עלי מאלבומה הראשון והוא לנצח יעלה בי זיכרונות שמעולם לא קרו. תמונות מחיים קודמים, אהבות שחלפו וישיבה מאוהבת בבתי קפה פריזאיים.
אולי זה בכלל מעלה בי זיכרונות מהעתיד...
אחד האלבומים האהובים עליי שהולכים איתי יד ביד עד היום. למרות שאיבדתי בה מעט עניין מאז האלבום השני אני עדיין שומר לה חסד נעורים וגעגועים.